נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, אחד התומכים הנלהבים ביותר בעולם בישראל, בעם היהודי ובתורה, אמר כעת דברים יוצאי דופן על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו — דברים שכל ישראלי חייב לשמוע.

בנאום שנשא בניו יורק לאחר הופעתו באו״ם, כינה מיליי את נתניהו ״מנהיג יוצא דופן״ בעל חזון גיאופוליטי.

אבל אז הוא הלך הרבה מעבר למחמאה אישית.

מיליי אמר שנתניהו מבין, כפי שמעטים בעולם מבינים, את הקשר שבין האתגרים הביטחוניים לבין ״המאבק התרבותי״ המתחולל כיום ברחבי העולם. בין המנהיגים הנוספים שמבינים זאת הוא ציין את דונלד טראמפ, מרקו רוביו וסקוט בסנט.

לאחר מכן אמר מיליי כי הוא מטיל ספק בכך שמדינת ישראל הייתה ממשיכה להתקיים ללא נתניהו, והזהיר כי היעלמותה של ישראל תסכן את אירופה ואת העולם המערבי כולו.

זו אמירה הרבה יותר גדולה ממחמאה לנתניהו.

מיליי אומר שנתניהו מבין מהי באמת המלחמה שבה אנחנו נמצאים.

כדי להבין את דבריו של מיליי, צריך להבין למה הוא מתכוון כאשר הוא מדבר על ״המאבק התרבותי״.

במשך שנים מזהיר מיליי שהציוויליזציה המערבית נמצאת במלחמה אידיאולוגית על ערכי היסוד שלה. לטענתו, רעיונות רדיקליים של השמאל והפוסט־מרקסיזם צברו כוח לא באמצעות צבאות, אלא באמצעות השתלטות על מוסדות: אוניברסיטאות, כלי תקשורת, מערכות ממשל, ארגונים לא־ממשלתיים, מוסדות בינלאומיים ועולם התרבות.

מיליי מתייחס במפורש לתיאוריית ההגמוניה התרבותית של אנטוניו גראמשי — התפיסה שלפיה שינוי פוליטי מגיע בעקבות שליטה תרבותית. לטענתו, השמאל הצליח להשתלט על המוסדות שקובעים כיצד חברות אנושיות מבינות אמת, צדק, מוסר ואפילו את ההבדל שבין טוב לרע.

אבל כאן נמצאת הנקודה שהופכת את השקפת עולמו של מיליי לחשובה במיוחד עבור ישראל:

הוא מבין שמדינת ישראל והעם היהודי נמצאים בלב המלחמה התרבותית הזאת.

בכינוס של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה, IHRA, קישר מיליי בין המילה ״שנאה״ לבין הר סיני, המקום שבו קיבל עם ישראל את התורה.

ואז הוא אמר דבר יוצא דופן:

״המאבק באנטישמיות אינו רק הגנה על עם; הוא הגנה על המוסר הנמצא בבסיס הציוויליזציה שלנו.״

הוא גם הכריז:

״ישראל היא המבצר של המערב.״

תחשבו על זה.

מיליי מחבר בין מעמד הר סיני, המוסר התנ״כי, שנאת היהודים, מדינת ישראל והישרדותה של הציוויליזציה המערבית.

ואני מאמין שהוא נוגע כאן במשהו עמוק אף יותר.

זוהי מלחמה נגד המוסר התנ״כי

הציוויליזציה המערבית לא המציאה את יסודותיה המוסריים יש מאין.

האדם נברא בצלם אלוקים.

ישנו מוסר הנעלה מן השליט.

חיי אדם קדושים.

למשפחה יש משמעות.

האדם נושא באחריות למעשיו.

יש צדק.

יש חירות מעריצות.

אפילו מלך כפוף לסמכות מוסרית הנמצאת מעליו.

אלה רעיונות תנ״כיים שנכנסו להיסטוריה האנושית באמצעות העם היהודי והשפיעו עמוקות על התפתחותה של הציוויליזציה המערבית.

מיליי עצמו מדבר יותר ויותר במונחים האלה. בדאבוס הוא השתמש בסיפור התורה על פרעה ומשה כדי לתאר את המאבק שבין עריצות לחירות. יועצו הרוחני, הרב שמעון אקסל ואחניש, אמר כי מיליי רואה ביהדות ובמשה ביטוי ל״מהפכה תרבותית ורוחנית לעבר החירות״.

זה מסביר את המשיכה יוצאת הדופן של מיליי לתורה ולעם היהודי.

מנקודת מבט יהודית, המאבק התרבותי הזה עמוק הרבה יותר ממאבק בין ימין לשמאל.

זהו מאבק בשאלה האם האדם כפוף רק לאדם אחר, או שקיים סדר מוסרי אלוקי הנמצא מעל כולנו.

תרבות שמסלקת את אלוקים מחייה תגדיר בסופו של דבר את המוסר בהתאם לאידיאולוגיה השולטת באותו רגע במוסדות — בדיוק כפי שהשמאל ה״פרוגרסיבי״ עושה כיום.

האמת הופכת ל״נרטיב״.

אחריות אישית מוחלפת בתרבות של קורבנות.

המשפחה הופכת לכל מה שהחברה מחליטה להגדיר אותה באותו יום.

זהות לאומית הופכת לדבר שיש לפרק.

והמוסר התנ״כי העתיק מוצג כמכשול בפני ה״קדמה״.

לכן אני מאמין שהמהפכה התרבותית הזאת היא, בסופו של דבר, מרד באלוקים.

וזה גם מסביר מדוע ישראל נמצאת במוקד שלה.

מדוע דווקא ישראל?

מדוע מדינה יהודית קטנה מעוררת זעם אובססיבי כל כך בקמפוסים, בארגונים בינלאומיים וברחובות המערב?

מדוע תנועות המתיימרות לעסוק בנושאים שונים לחלוטין מתאחדות שוב ושוב סביב השנאה לישראל?

מיליי עצמו מדבר על מה שהוא מכנה ״ברית סמויה בין השמאל הרדיקלי לבין הטרור האסלאמיסטי״.

אחרים, ואני ביניהם, מכנים זאת ״הברית האדומה־ירוקה״: החיבור שבין השמאל המהפכני לבין האסלאם הג׳יהאדיסטי.

החזונות שלהם לגבי החברה שהם רוצים ליצור שונים מאוד. אבל כפי שמיליי מסביר, שניהם חולקים עוינות עמוקה כלפי הציוויליזציה המערבית.

וישראל מייצגת כמעט את כל מה שהמהפכה התרבותית הזאת דוחה.

אנחנו עם עתיק המושרש בהיסטוריה.

אומה ילידית המושרשת בארץ מסוימת.

ציוויליזציה המושרשת באלוקים.

עם ששב לאחר אלפיים שנות גלות לארץ אבותיו, החיה את שפתו העתיקה ובנה מחדש את ריבונותו היהודית.

ישראל היא הוכחה חיה לכך שזהות שורשית ומודרניות אינן חייבות לסתור זו את זו.

לא מחקנו את עצמנו כדי להצטרף לעולם המודרני.

שבנו הביתה.

וכאן, אני מאמין, אפילו ישראלים רבים אינם מבינים את עוצמתו של הסיפור שלנו.

העם היהודי אינו עוד לאום שבמקרה הקים מדינה בשנת 1948.

עמדנו בהר סיני.

נשאנו את התורה לאורך אלפי שנות גלות.

הבאנו לאנושות את האמונה באל אחד ובסדר מוסרי הנעלה מן האדם.

ועכשיו שבנו לאותה ארץ שבה התורה חזתה את קיומו הלאומי של העם היהודי.

לכן תפקידה של ישראל גדול הרבה יותר מעצם ההגנה הפיזית על יהודים.

יש לנו הזדמנות להחזיר את הזהות הלאומית־תנ״כית שלנו אל בימת ההיסטוריה: לחיות בארצנו, לדבר עברית, להגן על עצמנו ולבנות חברה המושרשת בערכים יהודיים.

אין פירוש הדבר לכפות על מישהו להיות דתי.

פירוש הדבר לזכור מי אנחנו.

לחזק את הזהות היהודית.

לחזק את הקשר שלנו לאלוקים ולתורה.

לחזק את הקשר הילידי שלנו לארץ ישראל.

היהדות מעולם לא נועדה להיות רק דת פרטית המקוימת בבית הכנסת או בין כותלי הבית.

אנחנו עם.

יש לנו תורה.

יש לנו ארץ.

ויש לנו ייעוד.

לכן אני מאמין שישראל יהודית וחזקה יותר יכולה להיות אחת התשובות העוצמתיות ביותר של האנושות למהפכה התרבותית הזאת.

התשובה לניהיליזם היא משמעות.

התשובה לתלישות היא זהות שורשית.

התשובה ליחסיות מוסרית היא בהירות מוסרית.

והתשובה לדחיית הציוויליזציה התנ״כית היא עם יהודי החי בגאווה את זהותו התנ״כית במולדתו התנ״כית.

זוהי המשמעות האמיתית של להיות אור לגויים.

מיליי מבין את זה

אולי זה מסביר את אהבתו יוצאת הדופן של מיליי ליהדות.

זהו נשיא שלומד תורה, מדבר בגלוי על הבורא, מבקר שוב ושוב בציונו של הרבי מליובאוויטש ומדבר בפומבי על משיכתו ליהדות.

הוא מבין שהגנה על היהודים אינה רק הגנה על היהודים.

זוהי הגנה על היסודות המוסריים שלדעתו אפשרו את התפתחות החירות המערבית.

והוא מבין גם את איראן דרך אותה עדשה.

מיליי אמר בפירוש שאיראן אינה רק אויבתה של ישראל, אלא אויבת המערב כולו. הוא שיבח את נתניהו ואת טראמפ כמנהיגים המוכנים להתעמת עם הטרור של המשטר האיראני בשעה שאחרים מהססים.

וכך מתחברים כל חלקי התמונה.

איראן היא חזית אחת.

הטרור הג׳יהאדיסטי הוא חזית נוספת.

המאבק האידיאולוגי בתוך הציוויליזציה המערבית הוא חזית שלישית.

וישראל עומדת בצומת שבין כולן.

זו הסיבה שהמחמאה של מיליי לנתניהו חשובה כל כך.

מיליי מאמין שנתניהו רואה את שדה הקרב כולו.

לא רק את טהראן.

לא רק את עזה.

לא רק את חיזבאללה.

גם את שדה הקרב של הרעיונות.

הישראלים חייבים להבין מה עומד על הפרק

זו השיחה שישראלים צריכים לנהל כאשר הם בוחנים את נתניהו מול איזנקוט ומנהיגי מפלגות המרכז־שמאל האחרים המבקשים להחליפו.

מתנגדיו של נתניהו במרכז־שמאל אינם רק מתקשים להבין את המאבק התרבותי והציוויליזציוני הרחב יותר. הם מייצגים בפועל רבים מאותם כוחות פוליטיים וממסדיים המקדמים את האג׳נדה הפרוגרסיבית הזאת בתוך ישראל.

לכן החלפת נתניהו בהם תסכן את ישראל ותקדם כאן בדיוק את אותה מלחמת תרבות שמיליי מזהיר מפניה.

בניגוד למנהיגי השמאל, נתניהו מבין שישראל אינה רק עוד דמוקרטיה מערבית שבמקרה מדברים בה עברית.

נתניהו מבין שישראל היא הביטוי הריבוני של עם עתיק ששב למולדתו הילידית.

הוא מבין את הממד האידיאולוגי של העוינות האיראנית כלפי ישראל.

הוא מבין את הכוחות התרבותיים הפרוגרסיביים הפועלים באמצעות אוניברסיטאות, מוסדות בינלאומיים, ארגונים לא־ממשלתיים וכלי תקשורת.

הוא מבין מדוע תנועות השמאל הרדיקלי והג׳יהאד העולמי מתאחדות סביב הניסיון לשלול את הלגיטימיות של המדינה היהודית.

והוא מבין שחיזוק זהותה היהודית של ישראל הוא נכס — לא משהו שעלינו להצניע כדי לזכות באישור בינלאומי.

אף אחד ממתחריו במרכז־שמאל המבקשים להנהיג את המדינה אינו מבין לעומק את המאבק הציוויליזציוני הזה. גרוע מכך: במקום להיאבק בכוחות הפרוגרסיביים שמיליי מזהיר מפניהם, הם יקדמו רבים מאותם כוחות בתוך ישראל.

דבריו של מיליי מעלים שאלה גדולה הרבה יותר ממערכת בחירות אחת.

ישראל זקוקה למנהיגים כמו מיליי ונתניהו, שמבינים מהי ישראל ומול מה אנחנו מתמודדים.

הטילים אמיתיים.

איראן אמיתית.

הטרור הג׳יהאדיסטי אמיתי.

אבל גם רעיונות הם כלי נשק.

העם היהודי שרד אימפריות, גלות ורדיפות ושב לירושלים, ליהודה ולשומרון כדי לבנות מחדש את חייו הלאומיים.

האתגר שלנו עכשיו אינו לברוח מזהותנו.

האתגר הוא להפוך באופן עמוק ומלא יותר למי שאנחנו באמת:

עם יהודי.

בארץ ישראל.

מחובר לתורתו, לאלוקיו, להיסטוריה שלו ולייעודו.

ואולי חאבייר מיליי מבין דבר שיהודים רבים מדי שכחו:

העם היהודי אינו שולי במאבק למען העולם אוהב החירות. אנחנו העם שבידיו הופקדו המפתחות לסייע בהצלתו.

אנחנו חייבים לקבל על עצמנו את השליחות הזאת.

זו המשמעות האמיתית של מילוי ייעודנו כאור לגויים.

זהו תיקון עולם במלכות שדי!