יותר מדי יהודים בטוחים שאם נשחק לפי הסטנדרט המוסרי של המערב הפרוגרסיבי — העולם יאהב אותנו ויכבד אותנו. תתעלמו מרשעת האויב. תיזהרו ממגן אנושי. תהיו זהירים מאוד כשאתם מאתרים מחבלים. דברו בשפת ז׳נבה בזמן שהם מדברים בשפת שחיטה. ואז, אומרים לנו, אירופה תמחא כפיים, הקמפוסים יישקטו, ומדינת ישראל תורשה להתגונן ולחיות.

7 באוקטובר היה המבחן. מחבלי ג׳יהאד חמושים נכנסו עם המון של אזרחים לא חמושים. חיילי צה״ל שלנו, שאומנו ונכבלו בכללים שנכתבו כדי להרשים את בית הדין בהאג ואת הסי־אן־אן, לא התייחסו לגל הזה כמו שהוא: פלישה. צבא נורמלי מגן על הגבול ויורה בפולשים. החיילים שלנו על הגדר ובטנקים יישמו את מה שלימדו אותם על ״אתיקה״ ופתיחה באש — עצרו אש — וההמון הפולש תקף והרג אותם.

ההמתנה המאומנת הזו הסתיימה ביותר מאלף ישראלים שנשחטו, נשרפו, נאנסו ונחטפו. זה מה שה״מוסר״ הפרוגרסיבי הניח על הקרקע.

כללי הפתיחה באש לא התהפכו. הם נשארו הדוקים: שרשרת אישורים אנושיים, קורסים לקצינים בכירים איך לא לפגוע בבלתי מעורבים כשהאויב שם ילדים בחזית. מי שלחם בצה״ל באמת, מי שחיכה לאישור על מטרה בזמן שמחבלים מתחבאים מאחורי ילדים, יודע כמה נז״א מטורף. או שה״חיילים״ האנונימיים בסרט בכלל לא חיילים — או שהם יהודים ישראלים שונאי עצמם כמו הבמאים, שמשקרים בסרט כדי להאכיל עוד עלילת דם שהמערב הפרוגרסיבי ישתמש בה במסע נגד עם ישראל ומדינת ישראל.

חיילים שישבו בחדרים אומרים את ההפך מהקריקטורה. הם היו בשרשרת ההחלטה במלחמה הזו. שוב ושוב ההחלטה הייתה לא לשחרר חימוש — גם כשהמטרה הייתה אמיתית — כי האויב ערם בלתי מעורבים סביבו כמגן וכמלכודת מצלמות. זו לא שיחה לפסטיבל. זה שולם בדם ישראלי: עוד שעות תחת אש, עוד פשיטות, עוד לוויות — כי מפקדים העדיפו לאבד חיילים שלנו ולא למסור לחדשות העולם ערימה של מגנים אנושיים מתים.

זה ה״מוסר״ הפרוגרסיבי שצה״ל תרגל תחת שרשרת האישורים. הסרט מעמיד פנים שהמכונה נבנתה לייצר גופות אזרחים בשביל הספורט. מי שלחץ על ההדק אומר שהמכונה לעיתים קרובות סירבה לירות כדי שחמאס לא יהפוך ילד לכותרת. אם לזה קוראים ״הרג המוני מחושב״ — אין יותר משמעות למילים.

ונציה נתנה פרס לשקר. נז״א — ״נזק