אי אפשר להמציא דבר כזה.

ייתכן ששיעור ההצבעה החריג בחברה הערבית קשור לניסיון פסול של גורמים זרים להשפיע על הבחירות בישראל.

במשך שנים הפציצו את הישראלים בכותרות על ״קטארגייט״ ועל קשרים לכאורה בין קטאר לבין סביבת נתניהו. הפרשה הוצגה כשערורייה שתביא סוף־סוף להפלתו.

אבל באותו זמן בדיוק, גדי איזנקוט, השמאל הפוליטי וחלקים נרחבים מהתקשורת הפעילו לחץ אדיר על נתניהו לקבל את עסקת החטופים בתיווך קטאר, במחיר סיום המלחמה לפני השמדת חמאס והשארת בן־חסותה של קטאר בשלטון בעזה.

תחשבו על האירוניה.

השמאל האשים את אנשיו של נתניהו שהם ״עובדים למען קטאר״, ובמקביל קידם מדיניות שהייתה משרתת את האינטרס הקטארי: עצירת המלחמה כאשר חמאס עדיין שולט בעזה.

נתניהו עמד בלחץ ולא עצר את המלחמה.

ועכשיו, אחרי שנים של ״קטארגייט״, מתעוררת שאלה אחרת לחלוטין: האם קטאר ניסתה להשפיע על הבחירות בישראל?

קטארגייט של הבחירות.

והפעם החשדות עלולים לערער דווקא את תוצאות הבחירות שהשמאל קיווה שיביאו לסיום שלטון נתניהו.

לפי הדיווחים, ראש השב״כ דוד זיני הציג מידע לשופט העליון נעם סולברג, יו״ר ועדת הבחירות המרכזית. המידע הוגדר כחמור במיוחד, וסולברג הורה לבדוק חשדות למימון זר פסול ולשוחד בחירות מצד גורמים הפועלים נגד האינטרסים של ישראל.

עמית סגל דיווח כי המדינה העומדת במרכז החשדות היא קטאר.

לפי הדיווח, נבדק חשד שסכומי כסף גדולים שמקורם בקטאר הועברו כדי להשפיע על ההצבעה בחברה הערבית, וחלקם עברו לכאורה בצינורות ששימשו בעבר להעברת כספי טרור.

בנפרד, ערוץ 14 דיווח על חשד שמיליוני שקלים שמקורם במדינות אויב שימשו לקניית קולות. זאת בעקבות מעצרם של שלושה חשודים בנגב ותפיסת מעטפות מזומנים ופתקי הצבעה של רע״ם.

חשוב להדגיש: דבר עדיין לא הוכח. החקירה חייבת לקבוע מה קרה, מי היה מעורב והאם היקף העבירות, אם אכן בוצעו, הספיק להשפיע על חלוקת המנדטים.

אבל אם יתברר שכסף זר בלתי חוקי השפיע מהותית על תוצאות הבחירות, ההשלכות עלולות להיות אדירות.

דמיינו את האירוניה: בחירות חוזרות בגלל ״קטארגייט של הבחירות״, לאחר שנים שבהן ״קטארגייט״ שימש כנשק פוליטי נגד נתניהו.

ודמיינו כיצד הציבור הישראלי יצביע לאחר שיגלה שגורמים זרים ועוינים ניסו לכאורה לקנות השפעה על הדמוקרטיה הישראלית.

ייתכן שה״ניצחון״ שחלקים בשמאל כבר חגגו בעזרת ההצבעה הערבית המוגברת יתברר כאירוע שהביא להתעוררות ציבורית ולמפלתה הפוליטית של ההנהגה האנטי־ציונית.

אחרי כל מה שעברנו בשנים האחרונות, למדתי לעולם לא לזלזל בדבר אחד:

לקדוש ברוך הוא יש חוש הומור.

ישראל אינה לבד

הישראלים חייבים להבין שהסיפור הזה אינו מתרחש בחלל ריק. אנחנו רואים את אותו דפוס ברחבי העולם הדמוקרטי.

זוהי שיטת הפעולה של הברית האדומה־ירוקה: השמאל הפרוגרסיבי משתף פעולה עם תנועות אסלאמיסטיות וג׳יהאדיסטיות, או מאפשר להן לפעול, משום שבשלב הזה יש להן אויבים משותפים, הלאומיות, המסורת, הדת, ישראל והסדר המערבי.

הצד האדום משתמש בשפה של ״זכויות״, ״שוויון״ ו״צדק חברתי״. הצד הירוק משתמש במוסדות הדמוקרטיים, בבחירות, בארגונים אזרחיים, באוניברסיטאות, בתקשורת ובכספים זרים כדי לצבור כוח והשפעה.

הם אינם מסכימים ביניהם על נשים, להט״ב, חופש דת או חופש ביטוי. אבל הם משתפים פעולה נגד המדינה הלאומית, נגד ערכי המערב ובמיוחד נגד היהודים ומדינת ישראל.

אנחנו רואים את התהליך הזה בבריטניה, בצרפת, בארצות הברית ובמדינות דמוקרטיות נוספות. גורמים אסלאמיסטיים מנצלים את הסובלנות ואת החירויות שהדמוקרטיה מעניקה כדי לקדם תפיסות המתנגדות לאותן חירויות ממש.

זאת אינה סיבה לפסול מוסלמים באשר הם. זאת סיבה להפסיק להתעלם מתנועות ומאנשים הפועלים בפועל לקידום ג׳יהאד, תמיכה בטרור או החלפת המשטר הדמוקרטי בסדר אסלאמיסטי כפוי.

זה בדיוק ההבדל שגם ישראל חייבת להפנים.

אזרחות היא זכות וגם מחויבות

הבחירות האלה הכריחו את ישראל להתמודד עם שאלה שהיא נמנעה ממנה זמן רב מדי: מה צריכה דמוקרטיה יהודית לעשות כאשר אזרחים ומנהיגים פוליטיים תומכים באופן פעיל בג׳יהאד ובחיסולה של מדינת ישראל?

אני מעלה את הסוגיה הזאת כבר שנים. עכשיו היא עלתה לרמה הלאומית, והחברה הישראלית אינה יכולה עוד להתעלם ממנה.

אזרחות כוללת זכויות, ובהן הזכות האדירה להשפיע על זהות הממשלה. אבל אזרחות כוללת גם נאמנות בסיסית למדינה ואיסור לפעול למען אויביה.

אזרחים ערבים הנאמנים למדינה ומבינים עד כמה הם מבורכים לחיות בישראל חייבים ליהנות מכל זכויותיהם.

אבל מי שתומך בג׳יהאד, בטרור או בחיסולה של מדינת ישראל צריך לעמוד לדין. כאשר החוק מאפשר זאת, ולאחר הליך משפטי מלא והוגן, יש לשלול את אזרחותו ולהרחיקו מהמדינה.

זה אינו עניין של יהודים מול ערבים. זהו ההבדל בין נאמנות אזרחית לבין תמיכה פעילה באויבי ישראל.

במקביל, הממשלה הבאה חייבת לקדם רפורמה משפטית שתבטיח שבית המשפט העליון יאכוף את חוקי הבחירות. מפלגות ומועמדים שנקבע משפטית כי הם תומכים במאבק מזוין או שוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית אינם יכולים לקבל את הזכות לנצל את הכנסת כדי לפעול נגד המדינה.

ואולי, אם החשדות סביב הבחירות יתבררו כנכונים, כל המשבר הזה יהפוך לברכה בתחפושת.

במקום להתווכח רק על עוד מנדט או על עוד קומבינציה קואליציונית, ישראל נאלצת סוף־סוף להתמודד עם גורמים ג׳יהאדיסטיים המנצלים את הדמוקרטיה שלנו כדי לחתור תחתיה.

לפעמים הקב״ה הופך משבר לקריאת ההשכמה שאומה שלמה הייתה זקוקה לה.

חזקו את האמונה ועזרו לי להפיץ את האמיתות האלה.

עם ישראל חי!