התפתחות בלתי נתפסת. מעז יצא מתוק: יותר ויותר יהודים בישראל מתעוררים ומבינים עד כמה מערכת המשפט איבדה את המצפן המוסרי שלה.

בית המשפט העליון המחיש זאת שוב.

במשך עשרות שנים ישבו בכנסת פוליטיקאים ערבים ששללו את ישראל כמדינה יהודית, והצדיקו או היללו את המאבק המזוין והג׳יהאדיסטי נגדה.

סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת אוסר זאת במפורש. ניתן לפסול מועמד או רשימה השוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או תומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד המדינה.

החוק ברור.

אבל פעם אחר פעם, בית המשפט העליון נמנע מלאכוף אותו נגד אויבינו ותומכיהם — בעוד שנגד יהודים הוא יודע להפעיל את מלוא עוצמתו.

בתמיכת היועצת המשפטית לממשלה, אפשר בג״ץ שוב ושוב לתומכי ג׳יהאד לשבת בכנסת. רוב הישראלים מעולם לא נחשפו לפרטים. הדברים כמעט שלא פתחו מהדורות, והציבור הניח שמערכת המשפט פשוט עושה את עבודתה.

7 באוקטובר ניפץ את האשליה הזאת.

אתמול הגיע לפתחו של בית המשפט מקרה שהיה קשה יותר לקבור.

סמי אבו שחאדה, יו״ר בל״ד המתמודד במסגרת הרשימה המשותפת, נפסל בידי ועדת הבחירות המרכזית בעקבות מאמר שפרסם ב־8 באוקטובר 2023 — יום אחד בלבד לאחר הטבח — ובו תיאר את מתקפת חמאס כ״אירוע היסטורי חשוב״.

היועצת המשפטית לממשלה עצמה הודתה שהמאמר עשוי להיחשב כתמיכה במאבק מזוין.

הרכב של תשעה שופטים דן ביום חמישי בערעורו. נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, הודיע לו כי רוב השופטים נוטים להשאיר את הפסילה על כנה — והמליץ לו לפרוש עד יום שישי במקום לחייב את בית המשפט לכתוב פסק דין.

אבו שחאדה פרש.

הבינו מה המהלך הזה מנע.

פסק דין מנומק שהיה מסביר מדוע אסור לאבו שחאדה להתמודד לכנסת היה נכנס לספר החוקים והפסיקה מכוח סעיף 7א. הוא היה יוצר תקדים שבית המשפט היה נדרש להתמודד איתו גם בעת ההכרעה בתיקים האחרים המונחים בפניו: הרשימה המשותפת, רע״ם וח״כ עופר כסיף — שכולם נפסלו בידי ועדת הבחירות וממתינים להכרעת בג״ץ.

כאשר מציעים לאבו שחאדה לפרוש, אין פסק דין כתוב.

אין נימוקים.

אין תקדים שהציבור יוכל לצטט בפעם הבאה שמפלגה המתייחסת ל־7 באוקטובר כאל ציון דרך היסטורי תבקש לחוקק חוקים במדינת היהודים.

איתמר בן־גביר אמר את מה שאחרים נמנעו מלומר: אל תעניקו לו אפשרות לפרוש. פרסמו את פסק הדין.

בנקודה הזאת הוא צודק.

דמוקרטיה המתייחסת לחוקי היסוד שלה ברצינות אינה מנהלת משא ומתן כדי להתחמק מאכיפתם.

זהו הדפוס שיותר ויותר ישראלים מתחילים לזהות.

לא מדובר בסוגיה משפטית טכנית, אלא במעמד שלטוני המורכב משופטים לא נבחרים וממערך ייעוץ משפטי המתייחס לחוק כאל המלצה כאשר הוא מתנגש בסיפור הפרוגרסיבי של ״ייצוג״ — וכאל חובה מוחלטת כאשר אפשר להשתמש בו נגד הממשלה שנבחרה בידי הציבור.

אותה מערכת של פקידים לא נבחרים נאבקה במשך שנים נגד הרפורמה המשפטית — הרפורמה שנועדה להחזיר את ישראל לדמוקרטיה פרלמנטרית, במקום הדיקטטורה השיפוטית שבנה אהרן ברק.

ואז הגיע 7 באוקטובר.

מי שהזהירו כי הכנסת אויבי ישראל לתוך בית המחוקקים שלה היא סכנה קיומית כונו ״קיצוניים״.

מי שהגנו על המצב הזה כינו את עצמם ״שומרי הדמוקרטיה״.

אבל הציבור כבר איננו ישן.

ישראלים מבינים שחבר כנסת המסרב לגנות את רציחתם של כ־1,200 יהודים, ומתאר את אותו יום כ״אירוע היסטורי חשוב״, אינו ראוי לשבת בבית המחוקקים של המדינה היהודית.

זה כבר איננו ויכוח מופשט.

זהו הוויכוח של המשפחות השכולות, של הניצולים ושל עם שלם שנאלץ לשלם את מחיר האשליות.

הרפורמה המשפטית איננה סיסמה של מלחמת תרבות.

היא הגנה לאומית.

צריך לשים קץ לזכות הווטו של אליטה קטנה ולא נבחרת, המתעלמת מהחוק כדי לקדם תפיסת עולם פרוגרסיבית והרסנית, בעוד שתומכי ג׳יהאד והפוליטיקאים המגנים עליהם ממשיכים לשבת בכנסת.

האויבים הג׳יהאדיסטים המבקשים להרוג אותנו אינם מבולבלים בנוגע למטרתם.

גם עובדי מוסדות המדינה שלנו אינם יכולים להרשות לעצמם להתבלבל בנוגע למטרה שלנו: הגנה על המדינה היהודית ועל חיי אזרחיה.

אבל אתם כבר מכירים את נקודת המבט שלי.

לכן תודה, שופטי בית המשפט העליון ואנשי מערך הייעוץ המשפטי, על כך שהניתוק שלכם מהמציאות ומהאויב הג׳יהאדיסטי עוזר להעיר עם שלם.

ימים טובים מגיעים.

ההתעוררות אמיתית.

אנחנו חיים בתקופה של גאולה!

עוד יהיו אכזבות. עוד יהיו פסקי דין שיתעלמו מהאויב הניצב מולנו.

המשיכו לעקוב אחריי ב־Pulse of Israel כדי לקבל את התמונה המלאה שמעבר לכותרות.

חזקו את אמונתכם בהשם, משום שבסופו של דבר זהו מאבק רוחני — מאבק נגד הקדוש ברוך הוא ונגד אלה המבקשים ללכת בדרכיו.

אנחנו נתגבר.

עם ישראל חי!!!