אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו התוצאות הסופיות של הבחירות. אבל לקח אחד כבר ברור כשמש: השמאל הפוליטי בישראל אינו מסוגל עוד לנצח בחירות בכוחות עצמו.

הדרך הריאלית היחידה שלו להרכבת ממשלה עוברת דרך הישענות על המפלגות הערביות האנטי־ציוניות — מהלך שרובו המכריע של הציבור היהודי בישראל רואה כפסול, מסוכן ואף אובדני.

המציאות הזאת צריכה להדאיג מאוד את השמאל, משום שאלו היו התנאים הפוליטיים הטובים ביותר שהוא יכול היה לחלום עליהם.

במשך שנים השמאל, יחד עם מערכת המשפט וחלקים נרחבים מהתקשורת המרכזית, ציירו את נתניהו כמושחת. שנים של חקירות, כתבי אישום והוצאות עצומות מכספי הציבור נועדו לשכנע את הישראלים שנתניהו מושחת, אנוכי ואינו ראוי להנהיג.

אלא שכעת, בתוך אולם בית המשפט, התיקים נגדו הולכים ומתערערים. גם עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, שהגיש את כתב האישום נגד נתניהו, העלתה טענות קשות בנוגע לפעולות בלתי מוסמכות ולכאורה בלתי חוקיות שביצעו גורמי אכיפת החוק במהלך החקירות.

ואז הגיע קמפיין בחירות מבריק מבחינה פוליטית — אבל מרושע, הרסני ומפלג.

הישראלים הופצצו בהאשמות ובתיאוריות שקשרו את נתניהו אישית למחדל 7 באוקטובר. נטען שהוא קיבל התרעות מוקדמות ופשוט התעלם מהן — טענות שמצרים ואיחוד האמירויות עצמן הכחישו.

במקביל, הבחירות הפכו כמעט למשאל עם בנושא אחד בלבד: גיוס החרדים.

זה היה מהלך פוליטי מבריק. לוקחים בעיה חברתית אמיתית וכואבת, מעוררים באמצעותה מקסימום כעס נגד הממשלה ומשכנעים מצביעי ימין מתוסכלים לא להצביע לנתניהו, לליכוד או למפלגות הימין האחרות.

אבל עכשיו מגיע האבסורד.

הבחירות בקושי הסתיימו, וכבר נשמעים בשמאל ובתקשורת קולות הקוראים לוותר על הדרישה ה״מקודשת״ לגיוס חרדים — כדי לפתות את המפלגות החרדיות להצטרף לממשלת שמאל־מרכז.

אי אפשר להמציא דבר כזה.

במשך כל מערכת הבחירות הזהרתי שהם חטפו בציניות סוגיה אמיתית, ליבו שנאה ופילוג בתוך העם היהודי והפכו אותה לנשק פוליטי נגד נתניהו והימין.

ועכשיו הם מוכיחים זאת בעצמם.

אם גיוס החרדים היה באמת הסוגיה המוסרית המכרעת כפי שסיפרו לציבור, כיצד העיקרון הזה נעשה פתאום נתון למשא ומתן ברגע שהמפלגות החרדיות עשויות לספק לשמאל את המנדטים הדרושים להקמת ממשלה?

האמת היא שחלקים גדולים בשמאל מעולם לא רצו באמת לראות המוני חרדים מתגייסים לצה״ל. הרי שילוב רחב של חרדים יחייב את הצבא להשתנות ולהתאים את עצמו לאורח חייהם — ויהפוך אותו ליהודי ודתי יותר. אבל הסוגיה הייתה נשק יעיל במיוחד לפיצול הימין ולהחלשת נתניהו.

ואחרי כל זה — הקמפיין המשפטי, ההאשמות סביב 7 באוקטובר, קמפיין הגיוס, סכומי הכסף העצומים, המאמצים הארגוניים, הטסת מצביעים מחו״ל, מיצוי ההצבעה בחברה הערבית והסיקור האנטי־נתניהו הבלתי פוסק — השמאל עדיין לא הצליח לנצח בקרב הציבור היהודי בישראל.

במקום להתמודד עם המציאות הזאת, מנהיגיו מפגינים עיוורון מדהים למסר שקיבלו מהציבור.

יאיא פינק סיפק המחשה מושלמת לחגיגות המוקדמות. בסרטון נלהב הוא הכריז למעשה: ״ניצחנו״, ובהמשך כתב: ״ניצחנו. לפי המדגמים, הקואליציה מתרסקת מ־68 מנדטים ל־50. האופוזיציה גדלה מ־52 ל־70 מנדטים. אזרחי ישראל פיטרו הלילה את נתניהו, בן גביר, סמוטריץ׳ ומפלגות ההשתמטות״.

אבל אותו ״גוש שינוי״ כלל בחשבון הזה גם מפלגות ערביות אנטי־ציוניות וגם מפלגות שאינן רואות עצמן בהכרח חלק מממשלת שמאל בראשות איזנקוט.

גם גדי איזנקוט נשא נאום שנשמע כנאום ניצחון. הוא פתח במילים: ״עשינו היסטוריה… הלילה קיבלנו תשובה — הציבור הכריע בעד שינוי״, קרא לנתניהו לפרוש והתחייב לפעול להקמת הממשלה הבאה — וכל זאת על סמך מדגמים, לפני שהתבררו תוצאות האמת.

יאיר גולן כבר קרא להקמת ממשלה שתישען על המפלגות הערביות האנטי־ציוניות.

והתגובות האלה חושפות את הבעיה כולה.

במקום לשאול מדוע כל כך הרבה יהודים בישראל ממשיכים לדחות את החזון הפוליטי שלהם, אנשי השמאל מחפשים דרך מתמטית לעקוף את רצון רוב הציבור היהודי.

זהו ניתוק מדהים מהמדינה שהם מבקשים להנהיג.

אם השמאל לא הצליח לנצח בתנאים פוליטיים נוחים כל כך, מתי בדיוק הוא מצפה לנצח?

הליכוד לא ישלוט בישראל לנצח. שום מפלגה אינה שולטת לנצח. אבל מרכז הכובד הפוליטי של הציבור היהודי בישראל נשאר לאומי, ציוני וקשור עמוקות לישראל כמדינה יהודית חזקה.

גם ישראלים רבים המגדירים את עצמם ״מרכז״ רוצים בכך במהותם.

לכן שנאה עיוורת לנתניהו אינה חזון פוליטי. גם פילוג החברה הישראלית, הפיכת בעיות חברתיות אמיתיות לנשק פוליטי והישענות על פוליטיקאים ערבים אנטי־ציוניים כדי להשיג 61 מנדטים — אינם חזון.

השמאל הישראלי זקוק לחשבון נפש אמיתי. לא לשאלה כיצד לשנוא את נתניהו בצורה יעילה יותר, אלא לשאלה מדוע כל כך הרבה יהודים בישראל ממשיכים לדחות את מה שהוא מציע להם.

מפני שיום אחד נתניהו יעזוב את החיים הפוליטיים.

אבל ישראל תמשיך להתחזק כמדינה יהודית. הציבור היהודי ימשיך להעמיק את זהותו היהודית, את הקשר שלו למולדתנו הילידית וההיסטורית שניתנה לנו בידי הקב״ה, ואת תפקידנו הלאומי בתקופת הגאולה שאנו זוכים לחיות בה.

כל תנועה פוליטית המבקשת להנהיג את ישראל חייבת קודם כול להבין את העם היהודי שחי כאן.

חזקו את האמונה. ייתכן שלא נקבל את הממשלה האידיאלית, אבל היא עדיין עשויה להיות טובה בהרבה מהממשלה שהשמאל השקיע כל כך הרבה כסף ומאמץ כדי להקים.

תמיד יהיו מהמורות בדרך. אל תיתנו להן להסתיר את התמונה הגדולה.

ימים גדולים לפנינו.

האמינו. הודו על כל מה שיש לנו. והמשיכו להתקדם.

עם ישראל חי!