זה פשוט מטורף.

כמעט שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, מופיעות לפתע עוד ועוד כותרות על ״אזהרות״ שנתניהו קיבל כביכול לפני טבח חמאס — והטענה שהוא התעלם מהן.

ככל שישראל מתקרבת לבחירות, השמאל הפוליטי ממקד את הקמפיין שלו בהאשמות בלתי מבוססות נגד ראש הממשלה נתניהו. חלק מהטענות מופרכות, ואחרות הוכחשו במפורש בידי הגורמים שלכאורה מסרו את המידע — מצרים ואיחוד האמירויות.

בינתיים, השאלות היסודיות בנוגע לכישלון הצבאי והמודיעיני נותרות ללא מענה.

חשבו על כך.

המודיעין הישראלי זיהה פעילות חריגה של חמאס בעזה שעות לפני הטבח. בכירי מערכת הביטחון קיימו התייעצויות — אך נתניהו לא הוער משנתו.

מסיבת הנובה לא פונתה.

הכוחות בגבול עזה לא הועמדו ברמת הכוננות הנדרשת להתמודדות עם הפלישה.

אלה כישלונות מוחלטים של צמרת צה״ל ומערכות המודיעין — והם חייבים להיות במרכז כל ניסיון רציני להבין את 7 באוקטובר.

ומה לגבי המדיניות האסטרטגית שקדמה לטבח?

במשך עשרות שנים קידמו המערכות הפוליטיות והביטחוניות בישראל מדיניות שנועדה לחזק את הרשות הפלסטינית תומכת הטרור: מסירת שטחים, תיאום ביטחוני, תמריצים כלכליים ופייסנות מתמשכת.

הסכמי אוסלו, ההתנתקות מעזה ב־2005, ולאחר מכן מדיניות כלפי אוכלוסיית אויב המחנכת את ילדיה לרצוח יהודים ולהשמיד את ישראל.

נתניהו נושא באחריות להחלטות שהתקבלו בתקופת ממשלותיו. אולם כל חשבון נפש לאומי רציני חייב לבחון גם את השפעתם של הסכמי אוסלו, ההתנתקות ואת שנות ההמלצות ה״מקצועיות״ של בכירי הצבא והמודיעין — ובהם איזנקוט, הלוי, חליוה, בר ועמיתיהם.

אותן המלצות התייחסו לחמאס כאל בעיה שניתן לנהל ולהכיל — לא כאל אויב המתכונן לטבח.

אי אפשר לצמצם את 7 באוקטובר לקמפיין פוליטי נגד אדם אחד.

וכעת מגיעה התפתחות פוליטית יוצאת דופן.

אחד הקולות המפתיעים ביותר שיוצאים נגד המחנה הפוליטי שממנו הגיע הוא אלי גולדשמידט — מבכירי מפלגת העבודה לשעבר, שתמך בהסכמי אוסלו ובהתנתקות מעזה.

כן, בכיר לשעבר באותה תנועה פוליטית שקידמה את ההכרה באש״ף כשותף לשלום, מסרה שטחים וחימשה את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.

גולדשמידט הודה בפומבי שתפיסת העולם הפוליטית הקודמת שלו הייתה מוטעית לחלוטין. הוא מתח ביקורת על ההתנתקות מעזה והכיר בכך שנתניהו הזהיר כבר לפני עשרות שנים מהסכנות הטמונות בתהליך ״השלום״ של אוסלו.

והוא לא עצר שם.

בריאיון טלוויזיוני יוצא דופן ב־26 בספטמבר תיאר גולדשמידט את מנהיגותו של נתניהו כמי שנמצאת בשיאה, זקף לזכותו את שינוי ההיסטוריה ואף השווה אותו ל״כיפת הברזל של ישראל״.

הוא אפילו הודה שבעבר היה אחוז בשנאה לנתניהו.

הדבר בולט במיוחד משום שגולדשמידט עצמו האשים בעבר את נתניהו בחיזוק חמאס ובשחרור מנהיג הארגון יחיא סינוואר.

עמדתו הנוכחית היא תפנית פוליטית עמוקה.

הוא גם הזהיר שממשלת מרכז־שמאל עתידית בראשות איזנקוט עלולה להחזיר את ישראל למסגרת המדינית ההרסנית של אוסלו.

מה שינה את דעתו לגבי אוסלו?

מדוע הוא מכיר כיום בסכנות שלדבריו נתניהו זיהה כבר לפני עשרות שנים?

ומה אפשר ללמוד מהמהפך שעבר על ההנחות שעיצבו את מדיניות הביטחון הישראלית לפני 7 באוקטובר?

מסעו של גולדשמידט מזכיר לנו שהחשבון הלאומי סביב 7 באוקטובר אינו יכול להצטמצם לקמפיין שמנהלים איזנקוט והשמאל הפוליטי: להטיל על נתניהו לבדו את האחריות לטבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה — ולהפוך את הכשלים הצבאיים והמודיעיניים, לרבות אלה הקשורים לתקופתו של איזנקוט ולחניכיו, להערת שוליים לא נוחה.

קורבנות 7 באוקטובר ובני משפחותיהם ראויים לבחינה מקיפה של כל הכשלים — ללא חסינות פוליטית לאיש.

ויש ממד נוסף בוויכוח הזה שמחנה איזנקוט מעדיף שהציבור לא יבחן לעולם: מורשתו הצבאית של גדי איזנקוט וההמלצות המקצועיות שהוא וחניכיו מסרו במשך שנים לנתניהו.

איזנקוט כיהן כרמטכ״ל בשנים 2015–2019. הוא לא רק ״שירת בתפקיד״. בתקופתו פורסם מסמך האסטרטגיה הפומבי הראשון של צה״ל.

התפיסה הזאת התייחסה לחמאס כאל בעיה שיש לנהל באמצעות סבבי לחימה שנועדו להשיב את השקט — בלי לחולל שינוי אסטרטגי.

במילים פשוטות:

להכיל.

להרתיע.

לתקוף בעת הצורך.

ולהשאיר את חמאס עומד על רגליו.

זו לא הייתה אמירה מקרית. זאת הייתה הקונספציה המערכתית.

הרצי הלוי ואהרן חליוה לא היו קצינים אלמונים שהופיעו לפתע ב־7 באוקטובר. הם מילאו תפקידים בכירים בתקופת איזנקוט. חליוה היה ראש אגף המבצעים שלו. השניים אף הופיעו יחד בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב־2018.

הלוי, חליוה וראש השב״כ רונן בר עמדו בבוקר הטבח בראש שלושה מהמוסדות הביטחוניים החשובים ביותר בישראל.

שלושתם עזבו לבסוף את תפקידיהם — לאחר חודשים שבהם הממסד המשפטי והתקשורת המרכזית נאבקו נגד הדחתם.

אלה היו אנשי דור הפיקוד של איזנקוט, שפעלו בהתאם למסקנות הצבאיות של אותה תקופה.

קמפיין הבחירות הנוכחי, המטיל את האסון כולו על נתניהו, מתייחס לכך כאל הערת שוליים לא נוחה.

אבל זהו לב העניין.

במשך שנים אמר הממסד הצבאי והמודיעיני לממשלות ישראל, לרבות ממשלות נתניהו, שחמאס מורתע; שההסדר בעזה יציב; שהמכשול יעמוד; ושמדיניות ההכלה עובדת.

נתניהו הקשיב להמלצות האלה.

זה מה שראש ממשלה אמור לעשות כאשר הרמטכ״ל, ראש אגף המבצעים, ראש אמ״ן וראש השב״כ מציגים בפניו הערכות מקצועיות.

האבסורד הוא להעמיד פנים שנתניהו המציא את הקונספציה בחלל ריק — בעוד שהאנשים שבנו, הציגו ויישמו אותה מופיעים כיום כשופטיו.

לאחר 7 באוקטובר הצליחה ממשלת נתניהו להתגבר על חלק מההתנגדויות וההמלצות ה״מקצועיות״, ולאמץ אסטרטגיה שונה לחלוטין כלפי האויב הג׳יהאדיסטי בעזה.

העובדה הזאת לבדה צריכה לסיים את הגרסה הקריקטורית של האירועים.

וגם לאחר הטבח המשיכו גורמים במערכת לנסות לבלום את אסטרטגיית המלחמה החדשה. ממשלת נתניהו דרשה להשתלט צבאית על עזה — ובכירי הצבא הסתייגו. אפילו הריסת מבנים בעזה כדי לצמצם את הסיכון לחיילינו לא הגיעה מיוזמת הפיקוד הבכיר, שהעניק משקל רב יותר להגנה על אוכלוסיית האויב הלא־לוחמת.

עובדה אחר עובדה מצביעה על אחריותם של בכירי הצבא והמודיעין — וגם על מורשתו הביטחונית של איזנקוט.

אולם כיום החליטו השמאל הפוליטי בהובלת איזנקוט והתקשורת המרכזית שהשם היחיד שצריך להופיע בכתב האישום הציבורי של 7 באוקטובר הוא נתניהו.

ישראל זקוקה לוועדת חקירה שתבחן את הדרג המדיני, המטכ״ל, שירותי המודיעין ואת ההנחות האסטרטגיות המשותפות שכולם אימצו.

כל חקירה שמוציאה מחוץ לתחום את מורשתו הצבאית של איזנקוט ואת תפקודם של הלוי, חליוה ובר איננה חקירה אמיתית. היא מנגנון הגנה פוליטי.

נתניהו חייב להשיב לשאלות.

כך גם האנשים שאמרו לו שנה אחר שנה שזוהי הדרך ה״מקצועית״ להתמודד עם אויבינו הג׳יהאדיסטים.

חלק מהישראלים, הניזונים אך ורק מהתקשורת המרכזית, יבלעו את מסר הקמפיין שלפיו 7 באוקטובר הוא אשמת נתניהו ורק נתניהו.

רבים אחרים לא יקבלו זאת.

הם זוכרים מי בנה את הקונספציה, מי הציג אותה לדרג המדיני ומי מנסה כיום להתנער מההמלצות המקצועיות של אותן שנים.

הפער הזה הוא חלק מתהליך ההתעוררות.

ישראל תצטרך להתמודד גם עם הניסיון של השמאל הפוליטי לשכתב את ההיסטוריה וגם עם האויבים החיצוניים שעדיין רוצים בהשמדתנו.

אנחנו נתמודד עם שניהם.

עתידנו מזהיר.

חזקו את אמונתכם בהשם, והמשיכו איתי ב־Pulse of Israel כדי לקבל את כל האמת שהתקשורת המרכזית מעדיפה לקבור.

עם ישראל חי!!!