שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, ישראל עדיין לא נקבה בבירור בשמו של האויב.

זה לא היה רק חמאס. לא קטאר. אפילו לא הרפובליקה האסלאמית של איראן.

זה היה הג׳יהאד — אידאולוגיה בת יותר מ־1,400 שנה, שמקורותיה בקוראן.

חמאס הוא רק ארגון אחד. האויב הוא האידאולוגיה הג׳יהאדיסטית שמצמיחה ארגונים דוגמת חמאס ברחבי העולם: תפיסת עולם רצחנית המקדשת אלימות במטרה לשלוט, לשעבד ולרדוף את מי שאינם מוסלמים.

והיא נמצאת בתנופה.

הביטו בצרפת כיום.

המדינה שוב חווה מהומות קשות. שוטרים מותקפים, רכוש מועלה באש, ואפילו רכבי הכיבוי שנשלחו לכבות את השריפות נשרפים. ובתוך הכאוס מתנופפים דגלי ״פלסטין״, אלג׳יריה ומדינות זרות נוספות.

מנהיגי המערב ממשיכים להתייחס לכל התפרצות כאל בעיה חברתית מבודדת, ומסרבים להתמודד עם האידאולוגיות הקיצוניות המנצלות את החולשה של החברות שלהם.

בכל פעם שהם מסרבים לקרוא לבעיה בשמה — הם מחזקים אותה.

לפני כמה ימים ראיין אותי עיתונאי בלגי על ״אלימות מתנחלים״. לאחר שהפרכתי את הנחת היסוד שלו, אמרתי לו שכמו רבים במערב, הוא מחמיץ את הסיפור הגדול באמת:

״אתם אובססיביים לגבי יהודים שחיים ומגינים על עצמם ביהודה, מולדת אבותינו, בזמן שג׳יהאדיסטים מוסלמים מאיימים להרוס את המדינה שלכם ואת היבשת שלכם.״

ישראל מתמודדת עם האויב הג׳יהאדיסטי הזה כבר עשרות שנים. 7 באוקטובר הראה לאן מוביל הביטוי הרצחני ביותר של האידאולוגיה הזאת.

אירופה עדיין רוצה נואשות להאמין שאפשר לנהל את הבעיה בלי להתעמת עם האידאולוגיה העומדת מאחוריה.

אי אפשר.

צרפת לא תפתור את הבעיה באמצעות כיבוי השריפות לאחר שהוצתו. בלגיה לא תפתור אותה באמצעות שיטור המהומה הבאה. בריטניה וגרמניה לא יפתרו אותה באמצעות עוד הצהרה המגנה ״קיצוניות״.

ממשלות המערב חייבות לזהות את הג׳יהאד הרצחני כפי שהוא: אידאולוגיה בת יותר מ־1,400 שנה שכבר נטועה עמוק בתוך מדינותיהן. עליהן לפרק ארגונים המקדמים אותה, להעמיד לדין מסיתים ותומכי טרור ולגרש, בהתאם לחוק ובהליך הוגן, את מי שמקדמים ג׳יהאד, חוקי שריעה מפלים או ארגוני טרור.

אם ממשלות המערב ימשיכו לבלבל בין סובלנות לבין כניעה, מתוך פחד שיכנו אותן ״גזעניות״ או ״אסלאמופוביות״, המצב לא ישתפר מעצמו. תנועות קיצוניות מפרשות חולשה כהזדמנות.

ישראל צריכה להוביל את המאבק הרעיוני הזה.

שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, הגיע הזמן להפסיק לדבר רק על חמאס. לא רק חמאס הוא אויב. גם הרשות הפלסטינית היא אויב. כל מי שמאמץ את הג׳יהאד ומבקש לפעול בשמו מסכן את החברה החופשית.

נקבו בשמה של האידאולוגיה. חשפו את היסודות הרצחניים שלה. הרחיקו מקרבנו את אלה הנחושים לפעול בשמה.

אי אפשר להביס רעיון בכוח בלבד, אבל אסור לאפשר למי שמבקשים לממש אותו לסכן את עמינו ואת חירותנו. עליהם להיות רחוקים מאיתנו, במקום שבו לא יוכלו לאיים על חיינו ועל החברות החופשיות שלנו.

כי 7 באוקטובר לא היה רק אזהרה לישראל.

הוא היה אזהרה לעולם החופשי כולו.

לפחות בישראל רבים כבר התעוררו והבינו את האמת הזאת. אנחנו מכירים את האויב, ובעזרת השם נתגבר על הרוע הג׳יהאדיסטי. עדיין עומדים בפנינו מכשולים מערכתיים, אך התהליך כבר החל.

אולם אני חושש לגורלו של שאר העולם שוחר החירות.

ישראל חייבת לממש כעת את אחריותה להיות אור לגויים. הגיע הזמן לקרוא לאויב בשמו — לא רק למעננו, אלא למען כל חברה חופשית הנתונה תחת האיום שלו:

ג׳יהאד.

עם ישראל חי!!!