פצצה!

דווקא בכיר לשעבר בממשל ביידן חושף כעת את נרטיב הבחירות של גדי איזנקוט — ומבהיר מדוע אסור לשקול הצבעה למפלגת מרכז־שמאל שתהפוך אותו לראש הממשלה.

הבוחרים בישראל, וכל יהודי שעתידה של ישראל יקר לו, חייבים להקשיב. כי האמת חשובה.

ברט מקגורק היה הבכיר בממשל הנשיא ג׳ו ביידן האחראי על המזרח התיכון ואחד האמריקנים המעורבים ביותר במשא ומתן לשחרור החטופים במהלך המלחמה בעזה.

הוא היה בחדרים. הוא שוחח עם ישראל, קטאר, מצרים וחמאס. במשך 15 חודשים הוא היה מעורב במשא ומתן.

כעת, בריאיון יוצא דופן עם דן סנור, מקגורק מעניק לנו הצצה מבפנים למה שהתרחש שם באמת.

הבעיה של איזנקוט?

עדותו של מקגורק מתנגשת חזיתית בסיפור שאיזנקוט מוכר לציבור הישראלי.

וזכרו: מקגורק איננו איש קמפיין של נתניהו. הוא שירת את ג׳ו ביידן, שממשלו הפעיל שוב ושוב לחץ על נתניהו והתעמת בפומבי עם ישראל בנוגע לניהול המלחמה.

דווקא משום כך, דבריו חשובים כל כך.

איזנקוט, כחלק מהקמפיין של השמאל הפוליטי ומוקדי הכוח הממסדיים לאורך המלחמה, טוען שנתניהו סיכל את עסקאות החטופים.

מקגורק מתאר מציאות שונה מאוד.

איזנקוט מנהל כיום קמפיין המבוסס על הטענה שנתניהו אפשר שוב ושוב לשיקולים פוליטיים — ובעיקר ללחצים מצד בן־גביר וסמוטריץ׳ — למנוע עסקאות לשחרור חטופים.

זאת האשמה קשה ביותר.

יש איתה רק בעיה אחת:

לדברי האיש שייצג את ממשל ביידן בתוך המשא ומתן, לא כך התרחשו הדברים.

קחו לדוגמה את עסקת החטופים הראשונה.

איזנקוט מציג את נתניהו כמי שאפשר לשיקולים פוליטיים להביא להפסקתה.

אלא שמקגורק מסביר שחמאס הפסיק לשחרר את הצעירות שהיה מחויב לשחרר בהתאם להסכם, ודרש שישראל תעבור לקטגוריה אחרת של חטופים.

לא הייתה זו מחלוקת טכנית שולית.

ישראל האמינה שצעירות נוספות עדיין בחיים. הסכמה לדלג עליהן הייתה עלולה להיות נטישה שלהן.

ישראל סירבה.

חמאס הפר את ההסכם.

והנה פרט חשוב שאיזנקוט כנראה מקווה שהישראלים שכחו:

גדי איזנקוט עצמו ישב בקבינט המלחמה. הוא מכיר את העובדות, ובכל זאת מציג כיום לציבור סיפור אחר.

אחר כך הגיעו סבבי המשא ומתן הנוספים.

שוב, נרטיב הבחירות של איזנקוט מציג את נתניהו כמכשול.

ושוב, עדותו הישירה של מקגורק מספרת סיפור שונה לחלוטין.

ישראל הסכימה למתווים שכללו ויתורים כואבים במיוחד.

חמאס סירב פעם אחר פעם.

כאשר הנשיא ביידן הציג בפומבי מתווה ב־31 במאי 2024, נתניהו כבר הסכים למסגרת.

ומה קרה לאחר מכן?

חמאס לא הסכים.

המשא ומתן נמשך. לפי מקגורק, חמאס העלה שוב ושוב דרישות וסיבוכים חדשים, בשעה שאיראן עודדה אותו שלא להתפשר.

וישנה דוגמה מדהימה אף יותר.

מקגורק מתאר פגישה עם נתניהו בדצמבר 2024. נתניהו אמר לאמריקנים שאם חמאס ימסור את הרשימה המוסכמת של 33 החטופים, הוא יסכים לעסקה.

מי היה המכשול?

חמאס.

לדברי מקגורק, חמאס סירב למסור את הרשימה הנדרשת.

חשבו על כך.

לאורך שנות המלחמה הוצפו אזרחי ישראל בידי התקשורת המרכזית ופוליטיקאים מהשמאל בטענה שנתניהו פשוט אינו מעוניין בעסקת חטופים; שהוא ״הורג את החטופים״ ואף ״רוצה במותם״.

אלה לא פרשנויות שלי. אלה ביטויים שנאמרו לציבור הישראלי יום אחר יום. אפילו נכתב ספר שתיאר את נתניהו כמי שעשה הכול כדי להפקיר את החטופים בעזה.

כעת אחד מבכירי ממשל ביידן, האיש שהיה מעורב בפועל במשא ומתן, אומר בפומבי שנתניהו הסכים למתווים ושחמאס הוא שמנע את התקדמות העסקאות.

ואז מגיע הנושא שבו איזנקוט טועה באופן המסוכן ביותר: הלחץ הצבאי.

במשך שנים מכר לנו הממסד הביטחוני הישן את אותה תפיסת עולם כושלת:

ריסון.

הכלה.

ערבויות בינלאומיות.

תלות בגורמים זרים.

הימנעות מהסלמה.

קניית שקט.

7 באוקטובר היה אמור לקבור את הקונספציה הזאת לתמיד.

אבל כאשר מקשיבים לאיזנקוט כיום, שומעים את אותם רעיונות בדיוק. בריאיון שלו בפודקאסט של נדב פרי, איזנקוט הציג בפני הציבור את המדיניות שהוא מתכוון לקדם.

מי יפרק את חמאס מנשקו? כוח בינלאומי, ולאחר מכן עשרות אלפי עזתים שיוכשרו במצרים.

מי יפרק את חיזבאללה מנשקו? הצבא הלבנוני, שיחוזק בחסות בינלאומית.

ומה לגבי איראן? אל תדברו על הפלת המשטר — זה לא יקרה. במקום זאת, נקבל פיקוח בינלאומי והסכם בנוגע לאורניום.

שוב ושוב, איזנקוט מאמין שאחרים יפתרו עבורנו את בעיות הביטחון באמצעות הסדרים בינלאומיים.

אין ניצחון.

אין הכרעה של האויב הג׳יהאדיסטי.

אין אמון ביכולתה של מדינת ישראל להגן על עצמה בכוחות עצמה.

ואם לא די בכך, בריאיון קודם תמך איזנקוט באפשרות לאפשר ל־150 אלף עזתים להיכנס לישראל לצורכי עבודה.

לא רק שאין לו תפיסת ביטחון שתגן עלינו ותמנע את הטבח הבא — הוא מסרב לזהות את האויב הג׳יהאדיסטי שמולנו, ומבקש להכניס אותו מחדש לתוך יישובינו ובתינו לצורכי עבודה.

איזנקוט לא הפנים את לקחי 7 באוקטובר — וזוהי סכנה לביטחון ישראל.

עתידנו חייב להיות בידינו.

עדותו של מקגורק על המשא ומתן לשחרור החטופים מחזקת בדיוק את הלקח הזה.

לחץ צבאי ועסקת חטופים אינם הפכים.

הלחץ הצבאי של צה״ל סייע ליצור את התנאים שאפשרו את עסקאות החטופים.

חמאס לא נעשה מתון יותר משום שישראל נחלשה. המשוואה השתנתה כאשר האפשרויות שלו הצטמצמו, סינוואר חוסל וישראל הוכיחה שהיא נחושה להמשיך להילחם.

ההבדל הזה מהותי.

איזנקוט מציג את עצמו כחלופה הביטחונית האחראית לנתניהו — אך מדיניותו מוכיחה את ההפך.

מנהיגות אינה עצם העובדה שהיית פעם אלוף או רמטכ״ל.

מנהיגות פירושה להבין את האויב.

מנהיגות פירושה ללמוד מטעויות קטסטרופליות.

מנהיגות פירושה לעמוד בלחצים עצומים כאשר הישרדותה של ישראל מחייבת זאת.

ומנהיגות פירושה לומר לציבור את האמת, גם כאשר העובדות ההיסטוריות אינן נוחות לקמפיין הבחירות שלך.

על הבוחרים בישראל לשאול שאלה פשוטה:

מדוע גרסתו של איזנקוט שונה באופן כה דרמטי מעדותו של בכיר ממשל ביידן שישב בתוך חדרי המשא ומתן?

למקגורק אין סיבה פוליטית ברורה להציל את נתניהו.

להפך. ממשל ביידן הפעיל עליו לחץ פעמים רבות, ומקגורק עצמו מודה שהיו ביניהם מחלוקות משמעותיות.

אולם כאשר מקגורק מתאר את מה שהתרחש בפועל בחדרי המשא ומתן, מתגלה מציאות מורכבת בהרבה — ומחמיאה הרבה פחות לנרטיב הבחירות של איזנקוט.

חמאס הכשיל עסקאות.

חמאס תמרן את קטגוריות החטופים.

חמאס סירב לתנאים.

חמאס ניצל את הלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל.

והלחץ הצבאי היה משמעותי פעם אחר פעם.

לכן הניסיון של איזנקוט לכתוב את ההיסטוריה מחדש מדאיג כל כך.

ולכן גם הקמפיין של השמאל הפוליטי ושל מוקדי הכוח הממסדיים להטיל את מלוא האשמה על נתניהו הוא פסול ומסוכן.

זה איננו רק ויכוח על העבר.

גדי איזנקוט מבקש מאזרחי ישראל להפוך אותו לראש הממשלה.

אולם הוא איננו המנהיג הביטחוני החזק שמוכרים לנו. הוא מצטייר כמי שמעדיף פייסנות ותלות בגורמים זרים, וכפוליטיקאי שמצמצם החלטות מורכבות בזמן מלחמה לסיסמאות נגד נתניהו, תוך טשטוש תפקידו המרכזי של חמאס בהכשלת העסקאות.

אלה אינן תכונות של מנהיג שישראל יכולה להפקיד בידיו את ביטחונה.

והאירוניה הגדולה ביותר היא מי שעוזר לחשוף זאת.

לא נתניהו.

לא סמוטריץ׳.

לא בן־גביר.

לא ערוץ 14.

אלא ברט מקגורק — מבכירי ממשל ביידן.

מי היה מאמין שדווקא בכיר בממשל ביידן יספק לבוחרים בישראל ראיות כה משמעותיות לכך שהפיכת איזנקוט לראש הממשלה עלולה לסכן את חיינו?

הישראלים צריכים להקשיב לשני הראיונות.

הקשיבו לאיזנקוט.

לאחר מכן הקשיבו לאיש שהיה בתוך חדרי המשא ומתן.

והשוו בעצמכם בין שתי הגרסאות.

כי הבחירות הקרובות בישראל אינן עוסקות רק באישיות כזאת או אחרת.

השאלה היא אם נחזור לתודעת 6 באוקטובר — תלות, פייסנות, ריסון, התעלמות מהאויב הג׳יהאדיסטי ואמונה בערבויות בינלאומיות — או שנמשיך בתהליך הכואב של בניית ישראל המבינה אמת בסיסית אחת:

איש לא יגן על העם היהודי טוב יותר מהעם היהודי.

ביטחוננו חייב להישאר בידינו.

חיילינו חייבים לקבל את הכוח לנצח.

אויבינו חייבים להבין שלתקיפת יהודים יהיה מחיר בלתי נסבל.

ומנהיגינו חייבים להיות חזקים מספיק כדי לפעול למען האינטרסים של ישראל, גם כאשר וושינגטון, אירופה, התקשורת והממסד הישראלי דורשים אחרת.

7 באוקטובר היה מחירה של קונספציה כושלת.

אסור לנו להחזיר את תפיסת העולם הזאת לשלטון.

אני מתפלל שמספיק ישראלים יתעוררו לשקרים שמוכרים להם גורמי השמאל הפוליטי, בסיועה של התקשורת המרכזית, לפני שילכו לקלפי.

והחדשות הטובות הן שהישראלים אכן מתעוררים. אולי לא במהירות שהיינו רוצים — אך ההתעוררות מתרחשת.

חזקו את אמונתכם. עזרו לי ול־Pulse of Israel להפיץ את האמיתות האלה ולעורר כמה שיותר יהודים וישראלים.

אנחנו מתעוררים.

אנחנו מתחזקים.

ובעזרת השם — אנחנו ננצח.

עם ישראל חי!

נ״ב: ניתן לצפות בפרק המלא של מקגורק מה־4 באוקטובר בתוכנית Call Me Back עם דן סנור. העמוד כולל גם תמליל מלא של השיחה. מומלץ להאזין גם לריאיון המלא עם גדי איזנקוט בפרק של נדב פרי מה־4 באוקטובר, לשמוע את דבריו ואת הצעות המדיניות המסוכנות — ולהשוות בעצמכם.